אלפים השתתפו בטקסי זיכרון לנרצחי 7 באוקטובר והנופלים במלחמת חרבות ברזל. בקיבוצים רבים הורד הדגל לחצי התורן: "זוכרים את אלפי הטילים המתנפצים, את פריצת הגדרות, את אלפי עיני השנאה בבתינו, את החורבן, החטיפות, ההתעללות, את הרצח"
……………….

בקיבוצים ברחבי הארץ נערכו הערב טקסי זיכרון כואבים לנרצחים בטבח 7 באוקטובר שאירע בנגב המערבי לפני שנה, ולנופלים במלחמת חרבות ברזל, ביניהם 319 חברי ותושבי קיבוצים.

אלפי חברים וילדיהם המפונים כבר שנה מבתיהם, בקיבוצי הנגב המערבי וגבול הצפון, השתתפו בטקסי זיכרון במקומות מגוריהם הזמניים. בטקסים בלטו מיצגים הקוראים לממשלה לפעול לשחרור 101 החטופים המוחזקים בידי חמאס.

מהתנועה הקיבוצית נמסר כי בקיבוצי הצפון והעמקים נערכו הטקסים בהתאם להגבלות פיקוד העורף, עם נוכחות מצומצמת של משתתפים. הטקס שודר והועבר לאנשי הקיבוץ שנותרו בביתם.
במרבית הקיבוצים הורד דגל המדינה לחצי התורן לאות אבל והזדהות עם משפחות הנרצחים והנופלים, והוקרא טקסט שכתב מוקי צור:
"זוכרים את אלפי הטילים המתנפצים, את פריצת הגדרות, את אלפי עיני השנאה בבתינו, את החורבן, החטיפות, ההתעללות, את הרצח.
זוכרים את הגלות בתוך הארץ. זוכרים את קרבות הגבורה, את המלחמה הקשה, את האחריות שהגיחה מכל פינה.
את הגעגוע הצורב לחטופים, לנרצחים, לנופלים במערכה. בכל אלה עמד עם ישראל ובתוכו קהילותינו – קיבוצינו. במיוחד אלו בנגב ובגליל.
מתוך הזיכרון והאבל, מתוך הסירוב להאמין, הכעס, צמחה לאט-לאט הקבלה של העובדות הקשות.
נקום מאבלנו זוכרים נדחפים אל תיקון. לתקווה. כל אחד בדרכו, בזמנו. והתקווה יודעת לחבק ולא להרדים. ליצור ולא לשכוח. לחלום עם עיניים פקוחות.
תחזקנה ידי כל אחינו המחוננים, בכל אתר, בני כל דור. במיוחד נערות ונערים שיפתחו פרק חדש ומתקן.
לא פחד מאויב אכזר יניע אותנו למעשה הנדרש. לא כניעה להגיון המלחמה אלא רצוננו הנחוש להגן ולממש את היקר לנו. אף על פי כן."