אם לא נחשוב אחרת כבר עכשיו, נמצא את עצמנו בורחים מהים — במקום לבנות את העתיד במדבר.

אזורי התיישבות שלמים צפויים להתרוקן בשנים הקרובות, בין היתר בשל התמוטטות קרחונים מאסיבית שתגרום לעליית מפלסי הימים ולהצפות נרחבות. בעוד המציאות מתקרבת אלינו במהירות, נדמה שמנהיגי העולם אינם ערוכים לתרחיש בקנה מידה כזה – ואנחנו, האנושות כולה, חייבים להתחיל לפעול כבר עכשיו.
מלבד המלחמות שמטלטלות מדינות ומקבלות את מירב תשומת הלב, יש כאן מחסום מחשבתי עמוק. העולם והמנהיגים חייבים לאמץ דרך חשיבה חדשה, גמישה ונועזת יותר.
אנחנו נכנסים לעידן שבו הטופוגרפיה והגיאוגרפיה של כדור הארץ הולכות להשתנות, ויחד איתן – כללי המשחק של ההתיישבות האנושית.
מדינות אירופה, שפתחו בעבר את שעריהן למהגרים מסיבות כלכליות או הומניטריות, יצטרכו בעתיד לשנות מדיניות ולפעול באופן אסטרטגי יותר: הכוונת הגירה יזומה לאזורי מדבר – שם טמון פוטנציאל אדיר לפיתוח, התיישבות ושיקום.
יש מי שמתמקדים בשיקום העתידי של האזורים שייפגעו, וזה חשוב. יש לנו יכולות טכנולוגיות, מדיניות וחקלאיות מתקדמות שיכולות להחזיר חיים גם לאזורים מוכי אסון.
אבל לפני הכול, עלינו להציל חיים.
הצעד הראשון חייב להיות הקמת רצועת התיישבות זמנית ועצומה לאורך המדבר – מסהרה במערב ועד הודו וסין במזרח. מרחב מדברי שינצל טכנולוגיות חכמות, דשנים טבעיים ופתרונות אנרגיה כדי להפוך למקלט אנושי רחב היקף.
במאמר קודם שלי תיארתי כיצד בעתיד יוקם מערך איסוף חומרים לבניית כפרים חדשים, כאשר חלק מהתשתיות יתבססו על שימוש ב"הלב של הטבע" – לפרש פרות – כחומר גלם טבעי, זמין ובר-קיימא.
רק לאחר שנקים מערך התיישבות מסודר ובטוח למפונים, נוכל להתחיל את העבודה המורכבת של שיקום המדינות שייפגעו ולבנות מחדש את מה שנהרס.