הפעם הראשונה שבה שמעתי על קומפוסט הייתה כשחייתי בפנימייה החקלאית ויצ"ו נחלת יהודה, בגיל שתים־עשרה או שלוש־עשרה. לא שיערתי אז עד כמה הידע הזה, שהיה ממש מתחת לאף שלי, ישפיע עליי בעתיד. במשך שנתיים חייתי בתוך עולם של אדמה, רפתות ולולים – תקופה של התבגרות טבעית ופשוטה. אהבתי לאסוף ביצים בבוקר, לעזור מדי פעם בחליבה, ולהרגיש חלק ממעגל של חיים אמיתיים.
לפעמים אני חושב עליך, הילד ההוא מהפנימייה, ומתגעגע לשגרה הבריאה שהייתה לך שם – לקום מוקדם, לצאת אל האוויר הקר של הבוקר, לפתוח את היום בעשייה אמיתית. היום אני רוצה לומר לך – אל תפחד מהעבודה הקשה, מהלכלוך, מה"חרא" של החיים. דווקא משם, מהמקומות הפשוטים והגולמיים האלה שאתה עומד בהם עכשיו, תצמח בעתיד כל הישועה שלך.
ככל שאני מתבגר, אני מרגיש שיש בי שליחות – להחזיר את המודעות לחיבור שלנו אל האדמה, אל המקור. להעלות את נושא הקומפוסט, החקלאות הטבעית והקיימות לתודעת העולם. להזכיר לאנשים שהפסולת של האחד יכולה להיות הפריחה של האחר, ושבתוך האדמה מסתתרת לא רק תבונה – אלא תשובה.
