מחקר ישראלי חדש שבחן האם דבורי דבש מסוגלות להעריך את אמינות המידע המועבר בריקוד ה"נענוע" (Waggle Dance) –שבעזרתו דבורים מכוונות פועלות אחרות למקורות מזון, מצא כי דבורי דבש מסוגלות להעריך את אמינות המידע שהן מפיצות, משנות את עוצמת התקשורת בהתאם לאיכות המידע, ומחזקות הפצה של מידע אמין בתוך הכוורת.

מחקר ישראלי חדש: דבורי דבש יודעות לזהות "פייק ניוז" – צוות החוקרים, פרופ' שרון שפיר וד"ר כרמי אוקסמן ממרכז טריואקס לחקר הדבורים בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית ופרופ' עפר פיינרמן מהמחלקה לפיזיקה של מערכות מורכבות במכון וייצמן– בדק האם דבורה המספקת מידע אמין תגביר את מאמצי הגיוס שלה, לעומת דבורה שהמידע שלה מטעה או לא ניתן לאימות, זאת במטרה להבין כיצד מושפעת תקשורת חברתית במושבת דבורים מאיכות המידע: האם דבורים מבחינות בין מידע אמין למטעה? האם דבורה “בטוחה” באמינות המידע שלה תשקיע יותר בריקוד? והאם הדבורים העוקבות משנות התנהגותן בהתאם לאמינות הדבורה הרוקדת "המוקד", המעבירה את המידע?

החוקרים יצרו שלושה מצבים לדבורת “מוקד” (הרקדנית):

• אמינה (Honest)– דבורים שעקבו אחר הריקוד והגיעו למזין אכן מצאו מזון.
• מטעה (Liar)– הדבורה הרקדנית קיבלה מזון, אך שאר הדבורים שהגיעו בעקבותיה מצאו מזין ריק.
• בלתי ניתן לאימות (Unverified)– דבורים שהגיעו למזין נלכדו ולא יכלו לחזור לכוורת, ולכן לא נוצר משוב לגבי איכות המידע.

ממצא המחקר המרכזי מצא כי דבורים “אמינות” הגדילו את מאמץ הגיוס והרחיבו את מספר מעגלי הריקוד שביצעו, כלומר, הן רקדו יותר זמן, הפיקו אות חזק יותר, וחשפו יותר דבורים למידע שלהן. החוקרים מציעים שזהו ביטוי ל-“שיתוף ביטחון” (confidence sharing): כאשר דבורה מקבלת חיזוק לכך שהמידע שלה אמין, היא מגבירה את עוצמת האות שהיא משדרת.

בקרב דבורים “מטעות” לא נמצא שינוי משמעותי בעוצמת הריקוד לאורך הזמן, הדבורים לא הגדילו את מספר המעגלים. החוקרים מציעים שהדבורה חוותה סתירה: מצד אחד היא עצמה מצאה מזון, אך מצד שני חוסר המשוב החיובי מהמגויסות הפחית את “הביטחון” שלה באות.

הדבורים ללא משוב, הפחיתו בהדרגה את מאמצי הגיוס ומספר מעגלי הריקוד, כלומר- בהיעדר חיזוק חברתי נחלש האות שהן משדרות, דבר המרמז שלא רק מידע שלילי משפיע, אלא גם היעדר משוב חיובי.

עוד עלה במחקר כי הדבורים העוקבות עקבו אחר אותו מספר קטן של מעגלי ריקוד בשלושת המצבים, וכך פינו מקום לדבורים נוספות לעקוב אחר הריקוד. כך, רקדניות אשר רקדו יותר זמן יכלו לגייס יותר עוקבות. עם זאת, בשלב המבחן הדבורים עקבו אחרי יותר מעגלים באופן כללי, ייתכן משום שהמידע היה קשה יותר או פחות ודאי. בנוסף, החוקרים בדקו האם זמינות “פורקות הצוף” בכוורת (nectar unloaders), אשר מושפעת משפע המשאבים בסביבה, השפיעה על התוצאות ולא מצאו הבדלים בין הטיפולים בזמן ההמתנה לפריקת הצוף. כלומר, השינויים בריקוד נבעו מאיכות המידע והמשוב החברתי — ולא משינויים כלליים במצב הכוורת או הסביבה.

החוקרים מציעים שזהו מנגנון קולקטיבי חשוב: מידע אמין מקבל “הגברה” חברתית, מידע לא ודאי נחלש, וכך הכוורת שומרת על זרימת מידע יעילה. בנוסף, המחקר מעלה אפשרות מסקרנת של צורה בסיסית של ניטור אי-ודאות, או אפילו מרכיבים של “מטה-קוגניציה” אצל דבורים.

המחקר המחבר בין תקשורת חברתית, אמינות מידע וקבלת החלטות קולקטיבית, מציע מנגנון טבעי לבקרת איכות מידע, ותורם להבנת “חוכמת הנחיל” (collective intelligence) בדבורי דבש.

מנכ"ל המועצה להאבקה ודבש, גיל שצברג: "חושיה ויכולותיה של דבורת הדבש ממשיכות להדהים את החוקרים בעולם. מחקר חשוב זה מסביר את היכולת הגבוהה של הדבורים להעריך את אמינות המידע שהן מפיצות. כמו בעולם גם בישראל הורחבו המחקרים בתחום דבורי הדבש המאביקות כ- 80% מגידולי החקלאות במטרה להגן עליהן ובמקביל לייעל את פעילות ההאבקה שהן מספקות. אני מצפה כי תוצאות המחקרים יובילו למציאת דרכים שיאפשרו להתמודד טוב יותר עם תופעת היעלמותן המדאיגה, הנגרמת בין היתר מאיומים ממשיים של משבר האקלים, התחממות גלובלית ואורבניזציה מואצת".  

מנתוני המועצה להאבקה ודבש- כיום בישראל מאות דבוראים המטפלים בעשרות אלפי כוורות הפזורות באלפי נקודות מרעה צופני ברחבי הארץ כאשר כ-100,000 כוורות מאביקות גידולים חקלאיים של פירות וירקות. 

בארץ תורמת דבורת הדבש באמצעות האבקת הגידולים לתל"ג החקלאי בישראל כ-3.5 מיליארד שקלים בשנה.